יום שישי, 23 באוגוסט 2013

Shivers


הקוסמת - פגישה ראשונה

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהם פגשו האחד את השנייה.
אבל הפעם זה היה מוגדר כדייט.

מהרגע הראשון הדברים זרמו בקלילות.
הוא עקב אחרי הוראות ההגעה שלה, ונסע עד קצה הכביש.
שם, בצד שמאל, עמד הבית האחרון במושב.
הוא יצא מהאוטו, יישר קצת את החולצה, וחיכה לה.

היא יצאה, באיחור. עם שיער רטוב מהמקלחת. 
נראתה מפוזרת, ומשועשעת מעט מהמעמד.
התנצלה על הבלאגן והאיחור, וחשפה את החיוך הרחב שלה.

הוא חיפש מקום שקט ורומנטי לפגישה.
הם הגיעו למרכז סביון. לבית קפה/מסעדה איטלקית.
מקום שקט, מוקף בעצים עתיקים.
ישבו בחוץ, בערב נעים של סוף אביב- תחילת קיץ.
היא אכלה פסטה והשתנקה מצחוק באיזה שהוא שלב ממשהו שהוא אמר.
התחושה הייתה כאילו הם מכירים כבר הרבה הרבה זמן.

אח"כ הם יצאו להסתובב קצת רגלית ברחוב.
היא טיילה על שפת המדרכה והוא הלך לצידה.
פתאום היא אמרה: 
"אתה מדבר מאוד לאט. אבל אני אוהבת את זה".
הוא השתתק והאדים ממבוכה.

באיזה שהוא שלב נהיה מאוחר והם נכנסו לאוטו שלו כדי לחזור.
הוא סיפר לה על מוזיקה שהוא אוהב, והגיעו לדבר על להקת המכשפות.
הוא סיפר שיש לו רק דיסק אחד שלהם - "המכשפות מתכסות". 
ושמתוכו הוא חולה על שיר אחד ספציפי.
עוד לפני שהוא השלים את המשפט, היא אמרה- 
"כן, shivers, עם ניק קייב".

הפעם היה תורו להשתנק.
מתדהמה. ומהאושר הפוקד חובבי מוזיקה המוצאים 
שותף לאהבה לשיר או מוזיקאי איזוטרי ולא מוכר.

"האמת", הוא אמר, "יש לי את הדיסק הזה פה".
"אז קדימה, שים ונשמע". היא אמרה/פקדה.
הוא הכניס את הדיסק למערכת, העביר לרצועה מספר 4. והגביר.



היא התרווחה במושב. מתחה את רגליה והניחה אותם על ה dashboard.
ופשוט התחילה לשיר עם ענבל פרלמוטר, בקול צרוד, מכושף וצמא.

I've been contemplating suicide,
But it really doesn't suit my style,


הוא לא ידע מה לומר.
מכל הבחורות בעולם, ומכל השירים בעולם,
שלח לו הגורל את הבחורה המדהימה הזאת,
ששרה לו עכשיו באוטו את אחד השירים שהוא הכי אוהב, 
ומתנהגת בשיא הטבעיות כאילו זה האוטו שלה.

הוא נשאר בשקט עד סוף השיר. מאזין לשתיהן. נפעם.
הלב שלו התחיל להינמס.

She makes me feel so ill at ease
My heart is really on it's knees
But i keep a poker face so well
That even mother couldn't tell



כשהחזיר אותה הביתה, היה נדמה שהיא לא רוצה שילך.
השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת, אך היא לא הפסיקה לדבר.
ליוותה אותו חזרה לרכב שלו.

הוא הבין מה קורה ומה הוא רוצה לעשות, אבל פחד.
אולי זה חוסר הניסיון, ואולי אינסטינקט פנימי לא מודע, 
שהזהיר אותו מפתיחת תיבת הפנדורה.

"יש לי בעיה". הוא אמר לה לבסוף.
"אני לא יכול ללכת הביתה,
עד שאנשק אותך..."

"אז למה אתה מחכה?" שאלה בקול שקט...

והוא נישק אותה.
ובאותה נקודה נפתח סיפור חדש בחייו, 
של סופת רגשות קצרה וסוערת,
שתלווה אותו עוד שנים ארוכות.

ואותו השיר, שימש מעין נבואה מקדימה למה שיקרה.

I keep her photograph against my heart
For in my life she plays a starring part
All alcohol and cigarettes
There is no room for cheap regrets


וגם שנים ארוכות אחרי שהסיפור ביניהם עבר,
שמה עדיין העביר צמרמורות של עונג ופחד לאורך כל עמוד השדרה שלו.

 But my baby's so vain
She is almost a mirror
And the sound of her name
Sends a permanent shiver down my spine


תגובה 1: